יום שישי, 15 ביוני 2012

הסיבה שאני לא פרסומאי כבר




"הלו איש קריאייטיב. תן נשמה לברזלים שלי. תן אופי לבד שלי. תן חיים לבצק. תעיר אותם. תחייה את המותג שלי. ככה קוראים לזה לא? מותג עאלק. חתיכת שוקולד שאני קונה בשקל ארבעים בתורכיה ומוכר בחמישה עם ערכים, ואופי..פחחחח..אבל שיהיה. היום כולם מותגים!

גרום למותג שלי לדבר לליבם של האנשים. סליחה. של הצרכנים. הם צרכנים אלה שם. צורכים. הם צריכים. תן להם את מה שהם צריכים. 
  
תן להם סיבה להאמין לי. אתה ד"ר פרנקשטיין שלי. תפיח חיים בגולם שלי. ברכב שאני מייבא. בגבינה שאני מוכר. בבגדים שאני תופר בסין. בבנק שלי. בגבינה שלי. בבריכה לגינה שאני מייבא. 




תפוס את הצרכנים שלי במקום שהמוח שלהם לא מגיע וקשור אותם אלי. תפיח בהם נאמנות. מחויבות. סלול לי כביש עוקף רציונל. שיהיה רחב, מלא נתיבים. שאוכל להעביר שם רגשות אימתניים. 

מכולות ענק של צחוק ובכי, של הזדהות והבנה. העיקר שתעלים מהם את המציאות. 


תן כותרת קריאייטיב. 
תן איזה משפט מחץ שיפיל. שיגניב. כדור אחד בין העיניים. תן סיסמה שתהפנט. סלוגן קוראים לזה לא? גם הבן שלי יכול. כל אחד יכול. קסמים אתה מייצר שם בחדר שלך. סה"כ גימיקים. אויר חם בניחוח מבושם. זה לא פיזיקה גרעינית. אין לי מושג איך אתה עושה את זה. אין לי יכולת להבין מה זה יעשה אבל שמעתי שזה עובד אז תעבוד. כשאני אבוא לראות את ה"יצירה" שלך אני אדגמן פרצוף כעוס. אח"כ אולי אצחק. בסוף אראה לאשתי או למזל מחלקת התה שלי שתחליט בשבילי. היא העם, אתה מבין. 

אני לא הכי מחבב אותך קריאייטיב. אתה מפריע לי. אתה משוגע. אתה חריג. אני לא אוהב אותך כל כך. אתה לא מדיד. אתה לא אחיד. לא למדת מנהל עסקים. אתה לא מבין מה זה שיווק. מה זה למכור. מה בדיוק אתה עושה שם קריאייטיב? איך זה בדיוק עוזר לי למכור? אל תהיה יצירתי מדי שמעת? תהיה כמו המתחרים שלי. אל תגרום לי לאבד צרכנים בגלל השטויות שלך. אל תגרום לי להיות בולט מדי. חד מדי. ברור מדי. תהיה חביב. נחמד. אהוב. מצחיק. קח איזה סלב טוב גמור עניין. ואחרי שתעשה את מה שאתה עושה אני אגיד לך שגם אני יכול להביא כאלה רעיונות. 

אתה זונה קריאייטיב. ואני סוחר נשמות. ושכל אחד מאיתנו יעשה את מה שהוא טוב בו. אתה תכניס את הנשמה שלך (כי לי אין) למוצרים שלי ואני אמכור אותה הלאה, לצרכנים המטומטמים שלי".  

(מונולוג פיקטיבי של לקוח גדול במשרד פרסום גדול/בינוני/קטן)

הסיבה שעזבתי את הפרסום היא לא בגלל היצירתיות. זה מה שהחזיק אותי שם כמו סם. הסיבה היא האנשים מאחורי המותגים שפרסמתי. לא כולם. רובם. רוב אנשי הפקידות השיווקית הגבוהה בחברות הגדולות, בבתי החרושת למותגים. רובוטים, פקידים וחליפות שמעולם לא יצרו דבר למעט כסף. ועוד כסף. שאין להם יכולת להבין מהו מותג. שלא חיים את המותג שעליו הם מופקדים. שלא מבינים שהם שומרי המגדלור. שהם ולא אני, הנשמה והרוח החיה והדם שזורמים בעורקי המותג שלהם. ובגלל שבחרו למכור את נשמתם לכסף, יש חלל עמוק במקום בו היא הייתה אמורה לפרוש כנפיים. אז יש קרייאיטיב במקום. 

זה למה נמאס לי לשרת אותם.זה למה פניתי לתת כוח ואנרגיה ויצירתיות לעסקים הקטנים שבנויים על אדם שכל העולם אומר לו שאין לו סיכוי להצליח בגלל אלף בית גימל דלת ובעיקר בגלל שאין לו משאיות של כסף. 

<script type="text/javascript">

  var _gaq = _gaq || [];
  _gaq.push(['_setAccount', 'UA-32386754-1']);
  _gaq.push(['_trackPageview']);

  (function() {
    var ga = document.createElement('script'); ga.type = 'text/javascript'; ga.async = true;
    ga.src = ('https:' == document.location.protocol ? 'https://ssl' : 'http://www') + '.google-analytics.com/ga.js';
    var s = document.getElementsByTagName('script')[0]; s.parentNode.insertBefore(ga, s);
  })();

</script>

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה