יום רביעי, 20 ביוני 2012

מותג בונים קודם כל באהבה. אין פטנט אחר.





בואו נדבר קצת על אהבה במיתוג. על המרכיב הזה בהקמת מותג. על חיוניותו בהתנעת המותג ובהקרנת קסמו כלפי פנים וחוץ. לאנשי המותג וללקוחות. אם כל בעל מותג היה עושה את מה שהוא אוהב לעשות (כסף זו תוצאה לא סיבה), היו לנו בסביבה הרבה יותר מותגים מרתקים ושונים ופחות בתי חרושת. אני חושב שפעם זה היה כך. אני חושב שזה עומד לחזור בקרוב הרחוק. 

 הנה מונולוג של יצרן ג'ינס בריטי בשם David Hieatt על אהבתו לג'ינס. קחו את המילים הנפלאות שלו,  את התובנות שלו ונסו לחשוב על התחום שלכם. נסו לנסח כמוהו את אהבתכם. תרגיל נחמד. תרגיל קשה! 

"אני אוהב אותם. 

אני אוהב את הדרך שהם משתבחים עם הזמן, אם הם עשויים כראוי. הם אחד מפריטי הלבוש היחידים שיכולים לעשות את זה. 

אני אוהב את הדרך בה הם מתעדים אירועים בחיים. החור הזה הוא מהסכין שבו חתכתי את הנייר ופתאום....הסכין המשיכה לתוך הג'ינס. רבותי וגבירותיי, נא לחתוך הרחק מכם. 

החלק הכהה של הג'ינס שלי שייך לפאץ' שעליו היה הלוגו הישן של החברה הקודמת שלי. תלשתי אותו כאשר מכרתי את החברה לאנשים הלא נכונים. 

כן. ג'ינס מתעדים את המסע שלנו בחיים. הימים הטובים. הימים הרעים. היכולת שלהם לתעד אירועים מרתקת אותי עד מאוד. 

אני אוהב את העובדה שהג'ינס מתאימים את עצמם לגיזרה שלך לאחר זמן מה. הם פוסקים להיות מוצר בייצור המוני ומתחילים להיות שלך. וזה הרגע שבו הם הופכים להיות הג'ינס האהובים עליך. הם עוברים את ההגדרה של "לבוש" ומתקדמים לכיוון המילה "אהבה". 

וכאשר בעתיד הם מגיעים לסוף ימיהם, אמירת ה"שלום" להם היא מטלה רגשית מוזרה מאוד. אולי משום שהם הפכו להיות שלך ויש בהם זיכרונות שהולכים איתם. 

אני אוהב את הדרך שבה הם הפכו להיות "מדים" עבור האנשים היצירתיים של העולם. (סטיב ג'ובס).
עבורי, אנשי הקריאייטיב של העולם הם האנשים שאיתם אני מרגיש הכי בנוח. אני אוהב לבלות את זמני איתם. אני הכי סומך על האנשים האלה. 

אני מקבל השראה מהרעיונות שלהם, מהמוצרים שהם ומהדברים שמזיזים אותם קדימה. הם כותבים את המוזיקה, הם עושים את הסרטים, הם מתחילים חברות ומותגים. אני אוהב את הדרך שבה הרעיונות שלהם משנים את העולם שלנו. 

ואני אשמח לייצר ג'ינס טוב עבור אנשי ההשראה האלה.
והכי טוב לעשות מה שאתה אוהב. זהו"

כנסו לאתר שלו. תאהבו. מאוד.
עוד דוגמה נאה למותג בעבודת יד. לאנשים בעבודת יד. שאוהבים את מה שהם עושים.
Mast brothers chocolate





יום שלישי, 19 ביוני 2012

רשמים מכנס השיווק של חיפה והצפון.




19.6 8:30 בבוקר. כנס השיווק של חיפה והצפון במלון לאונרדו בחיפה. בדיוק פיוטי באותו זמן.....בעיר אחרת שמה קאן, מתקיימת אולימפיאדת הקריאטיביות בפרסום/שיווק/מדיה דיגיטלית ועוד קטגוריות חדשות שאין להן שם,  2012. 

הייתי בקאן מספר פעמים בשש עשרה השנים האחרונות שלי כאיש קרייאטיב. בכיתי מקנאה. 1. בגלל הפשטות. 2. בגלל הפשטות 3. בגלל הפשטות. רעיונות גאוניים בשיווק/פרסום וכדומה, הם תמיד פשוטים ואמיתיים. מתחת לאף. כל מה שצריך כדי למצוא אותם הוא לשאול את השאלות הנכונות. הנאיביות. הכי דביליות. כל אחד יכול (אבל לא כל אחד רוצה ואני ארחיב בהמשך) .
הסתייגות קטנה הייתה לי. אותם רעיונות פשוטים חדשניים, מעוררי השראה ופורצי דרך (בכל רמה אפשרית, החל מרעיונית ועד לטכנולוגית) היו מטעמם של מותגי ענק. חברות גדולות עם משאיות של מזומנים בחנייה ורצון עז להפגין יכולת. מצד שני, מעט מאוד עסקים קטנים, אם בכלל, כיכבו שם. עסקים קטנים כך נראה לי עסוקים יותר בשני דברים. הישרדות או יומרה להיות גדולים. 

הישרדות מול יומרנות 

הישרדות היא מערכת הפעלה אחת לחשיבה עסקית בדרך לבניית מותג. (שאותה אני מחבב ואותה מעטים מנצלים כמנוע לקידום העסק וליצירת מותג אמיתי). יומרנות  היא מערכת הפעלה שונה בתכלית ומאוד פופולארית. הבעיה עם יומרנות ושאיפה להיות גדול שהם גורמים לעסקים קטנים לטעות ולחשוב מתחילת הדרך כמו הגדולים (וכמו שהוכיח הפורמט של כוכב נולד, אין קיצורי דרך), להתנהג כמו הגדולים ולדבר על עצמם ואל לקוחותיהם כמו שחברות הגדולות מדברות ברמת התקשורת השיווקית (פרסום/קד"מ/יח"צ). הבעיה, אם נחזור למשל האולימפיאדה, היא שיש רק מעט מאוד אנשים בעולם שיכולים לרוץ 100 בפחות מעשר שניות. ככה זה.
אתה יכול לקנות את הבגדים של ספורטאים גדולים. לקנות את נעלי הריצה שלהם. את הדאודורנט שלהם. לחקות את המניירות שלהם. לשתות את משקאות האנרגיה שלהם. אתה יכול ללבוש חולצות של מסי ולבשם את עצמך באפטר שייב של מייקל ג'ורדן. והרי החדשות: רובינו לא נהיה מייקל ג'ורדן. המקסימום שהוא ייתן לנו היא השראה וזה סבבה אבל גם אז, ספרתם כמה עוד תואמי ג'ורדן יש? המון. כולם רוצים. אף אחד הוא לא הוא. 

יאללה חיפה! 

אז החלטתי לעלות על רכבת מתל אביב ולהגיע לחיפה, עיר הולדתי. לראות מקרוב את האנשים היקרים שבונים עסקים בעשר אצבעות. נלחמים יום יום במתחרים חדשים שצצים סביבם, מנסים להבין מיהו לעזאזל ה"צרכן החדש", נאבקים להישאר מעודכנים בעולם דיגיטלי, טכנולוגי ושיווקי שמשתנה על בסיס של כל רבע שעה ונלחצים מהשיחה הבאה ממנהל הבנק ובמיוחד מהחובה הזו להיות "יצירתיים כמו הגדולים". באלאגן!
בכנס עלו ובאו מרצים שונים מדיסציפלינות שונות. המשותף לכולם היא ההצלחה. כולם מצליחים בתחומם. מעוררי השראה עם ארגזי כלים מאובזרים ל....הצלחה כמובן. הצלחה כמו גדולים. כך עובדים הגדולים. סיפור המותג שלך, המדיות השונות שעומדות לרשותך, חשיבה עסקית מחוץ לקופסה, השימוש הנכון במדיה חברתית, כלים ליצירת קשרים וכו'. הכול אמצעים מקצועיים בדרך להפיכה למותג גדול. ומצליח. 

כלי מוזיקה בלי מוזיקה

המון כלים. המון כלי נגינה היו היום על הבמה בכנס והיו הרבה אנשים מכובדים שלימדו איך מנגנים בהם. אבל לא היה אף אחד שידבר לפני הכול, בשבחה של המוזיקה. המוזיקה שיוצר בעל העסק בראשו, באופיו ובתכונותיו המיוחדות והבלתי ניתנות לחיקוי. לא היה אף אחד שאמר שזה בסדר שתהיה לך מוזיקה אחרת. שונה. לא כמו כולם. שקודם כל תלמד להכיר את המוזיקה שלך ורק אח"כ תבחר כלי נגינה. ואולי תמציא כלי נגינה בכלל? אולי אין בנמצא כלי מתאים לך? 

טכניקה מול נשמה
הייתה המון טכניקה על הבמה היום. לא הרגשתי שהייתה נשמה. לרוב המותגים והחברות הגדולות בעולם חסרה נשמה. היא הייתה ויצאה לפנסיה ברגע שהעסק גדל. לעסקים קטנים יש יתרון ענק. יש להם נשמה גדולה שעומדת מאחוריהם ושאי אפשר לחקות אותה. להעתיק ממנה. כדאי לנצל את זה לפני שיוצאים לדרך אל החלום הגדול. כדאי גם לחשוב על דרכים להשאיר אותה בלב, גם אם גדלים ומצליחים בענק! 



יום שני, 18 ביוני 2012

משהו קטן גדול שמותגים יכולים ללמוד ממצילים.




בכיתה י"א עשיתי קורס מצילים במכמורת. חסקה שמאסקה וכל הפה לפה הזה. חוץ מתעודה נאה והרגשה טובה, לקחתי משם דבר נוסף והוא משמש לי כאבן יסוד בעשייתי העכשווית  כיועץ מרצה ומנטור לבעלי עסקים צעירים וותיקים כאחד.

הבעיה שלכם כמצילים צעירים, אמר לנו המדריך בקורס, היא לא שאתם לא יכולים להציל אדם טובע.

למעשה, אתם יכולים. הוא הוסיף.




הבעיה שלכם כמצילים צעירים, וגם של מצילים ותיקים היא שאתם פשוט לא יכולים להציל את כל הטובעים.

אבל משום מה, אחרי הקורס הזה אתם תהיו משוכנעים שאתם מושלמים. שתוכלו להציל את כולם. זה מה שתגידו לעצמכם כל בוקר.

ואז אתם תנצלו את כל האנרגיה שלכם כדי לנסות להיות מצילים מושלמים. תוותרו אפילו על יכולת המצמוץ של העיניים שלכם כדי להיות בשליטה כל הזמן. תעמדו כל הזמן. תהיו בים כל הזמן.

וברור לכם מה יהיה. רוב הזמן אתם תיכשלו. תמיד יהיה מישהו שלא ראיתם. ילד קטן על גלשן. סבתא במים רדודים.

אבל לא בגלל זה תיכשלו. אתם תיכשלו בגלל שאתם תרגישו כל הזמן שאתם לא עושים הכול הכי טוב (ואתם באמת לא!)

אתם תיכשלו בגלל שאתם תעבידו את עצמכם מקץ החמה ועד קץ הנשמה כדי להוכיח משהו שכבר ידוע.

שאתם בני אדם. לא סופרמנים. ולא תהיו גם.

אז מה לעשות כשזה קורה?

רובכם ינסו לפצות על היותם אנושיים ע"י עבודה קשה יותר. ויותר. ויותר. לעשות יותר ויותר.

זה מעגל רע מאוד.

הטריק שאני אלמד אתכם, אמר המדריך, הוא לעשות פחות. אבל יותר טוב.

זו הדרך היחידה להציל חיים. ככה עובדים מצילים.

קחו את החוף שעל חיי המתרחצים בו אתם מופקדים. הוא ארוך מאוד. כמה קילומטרים.

אתם לא תוכלו לפקח על כולו. תוותרו על זה מראש.

במקום זה קחו שני דגלים ותתחמו את השטח מול המגדל שלכם.

בכל פעם שיבואו אנשים תגידו להם "אנשים יקרים, אם תשחו כאן, בין שני הדגלים שלי,
אני אוכל להציל את החיים שלכם. מעבר לשני הדגלים אני לא יכול. אתם תטבעו".

ואני אומר : גם בבניית העסק, בניית המותג שלכם. תחשבו צר. לא רחב. תחשבו קטן. לא גדול.
תחשבו מדויק. לא הכול. תחשבו מי אתם רוצים להיות. לא כמו מי אתם רוצים להיות. 

דוגמה למותג שחושב צר. Yorkie. חטיף אנגלי שהחליט שלהתרכז בקהל יעד אחד ולוותר באופן מוצהר על קהל יעד אחר שמונה 50% מהאוכלוסייה. 




יום שישי, 15 ביוני 2012

הסיבה שאני לא פרסומאי כבר




"הלו איש קריאייטיב. תן נשמה לברזלים שלי. תן אופי לבד שלי. תן חיים לבצק. תעיר אותם. תחייה את המותג שלי. ככה קוראים לזה לא? מותג עאלק. חתיכת שוקולד שאני קונה בשקל ארבעים בתורכיה ומוכר בחמישה עם ערכים, ואופי..פחחחח..אבל שיהיה. היום כולם מותגים!

גרום למותג שלי לדבר לליבם של האנשים. סליחה. של הצרכנים. הם צרכנים אלה שם. צורכים. הם צריכים. תן להם את מה שהם צריכים. 
  
תן להם סיבה להאמין לי. אתה ד"ר פרנקשטיין שלי. תפיח חיים בגולם שלי. ברכב שאני מייבא. בגבינה שאני מוכר. בבגדים שאני תופר בסין. בבנק שלי. בגבינה שלי. בבריכה לגינה שאני מייבא. 




תפוס את הצרכנים שלי במקום שהמוח שלהם לא מגיע וקשור אותם אלי. תפיח בהם נאמנות. מחויבות. סלול לי כביש עוקף רציונל. שיהיה רחב, מלא נתיבים. שאוכל להעביר שם רגשות אימתניים. 

מכולות ענק של צחוק ובכי, של הזדהות והבנה. העיקר שתעלים מהם את המציאות. 


תן כותרת קריאייטיב. 
תן איזה משפט מחץ שיפיל. שיגניב. כדור אחד בין העיניים. תן סיסמה שתהפנט. סלוגן קוראים לזה לא? גם הבן שלי יכול. כל אחד יכול. קסמים אתה מייצר שם בחדר שלך. סה"כ גימיקים. אויר חם בניחוח מבושם. זה לא פיזיקה גרעינית. אין לי מושג איך אתה עושה את זה. אין לי יכולת להבין מה זה יעשה אבל שמעתי שזה עובד אז תעבוד. כשאני אבוא לראות את ה"יצירה" שלך אני אדגמן פרצוף כעוס. אח"כ אולי אצחק. בסוף אראה לאשתי או למזל מחלקת התה שלי שתחליט בשבילי. היא העם, אתה מבין. 

אני לא הכי מחבב אותך קריאייטיב. אתה מפריע לי. אתה משוגע. אתה חריג. אני לא אוהב אותך כל כך. אתה לא מדיד. אתה לא אחיד. לא למדת מנהל עסקים. אתה לא מבין מה זה שיווק. מה זה למכור. מה בדיוק אתה עושה שם קריאייטיב? איך זה בדיוק עוזר לי למכור? אל תהיה יצירתי מדי שמעת? תהיה כמו המתחרים שלי. אל תגרום לי לאבד צרכנים בגלל השטויות שלך. אל תגרום לי להיות בולט מדי. חד מדי. ברור מדי. תהיה חביב. נחמד. אהוב. מצחיק. קח איזה סלב טוב גמור עניין. ואחרי שתעשה את מה שאתה עושה אני אגיד לך שגם אני יכול להביא כאלה רעיונות. 

אתה זונה קריאייטיב. ואני סוחר נשמות. ושכל אחד מאיתנו יעשה את מה שהוא טוב בו. אתה תכניס את הנשמה שלך (כי לי אין) למוצרים שלי ואני אמכור אותה הלאה, לצרכנים המטומטמים שלי".  

(מונולוג פיקטיבי של לקוח גדול במשרד פרסום גדול/בינוני/קטן)

הסיבה שעזבתי את הפרסום היא לא בגלל היצירתיות. זה מה שהחזיק אותי שם כמו סם. הסיבה היא האנשים מאחורי המותגים שפרסמתי. לא כולם. רובם. רוב אנשי הפקידות השיווקית הגבוהה בחברות הגדולות, בבתי החרושת למותגים. רובוטים, פקידים וחליפות שמעולם לא יצרו דבר למעט כסף. ועוד כסף. שאין להם יכולת להבין מהו מותג. שלא חיים את המותג שעליו הם מופקדים. שלא מבינים שהם שומרי המגדלור. שהם ולא אני, הנשמה והרוח החיה והדם שזורמים בעורקי המותג שלהם. ובגלל שבחרו למכור את נשמתם לכסף, יש חלל עמוק במקום בו היא הייתה אמורה לפרוש כנפיים. אז יש קרייאיטיב במקום. 

זה למה נמאס לי לשרת אותם.זה למה פניתי לתת כוח ואנרגיה ויצירתיות לעסקים הקטנים שבנויים על אדם שכל העולם אומר לו שאין לו סיכוי להצליח בגלל אלף בית גימל דלת ובעיקר בגלל שאין לו משאיות של כסף. 

<script type="text/javascript">

  var _gaq = _gaq || [];
  _gaq.push(['_setAccount', 'UA-32386754-1']);
  _gaq.push(['_trackPageview']);

  (function() {
    var ga = document.createElement('script'); ga.type = 'text/javascript'; ga.async = true;
    ga.src = ('https:' == document.location.protocol ? 'https://ssl' : 'http://www') + '.google-analytics.com/ga.js';
    var s = document.getElementsByTagName('script')[0]; s.parentNode.insertBefore(ga, s);
  })();

</script>

יום שלישי, 12 ביוני 2012

מיתוג הוא הרחש של המחט על התקליט.


אחרי הפגישה שלי היום עלו בי כמה מחשבות נוספות על מיתוג ושוב אני נאלץ להשתמש במילה הזו, שהפכה לאופנתית וכולי תקווה שתצא כבר מהמודה. אולי אז ימצאו לעולם התוכן שבה, תיאור אחר. יותר מדויק. יותר יצירתי. פחות המוני.

מהו מיתוג אמיתי לדעתי. 

ובכן, מיתוג אמיתי פועל כמו הרחש של המחט על התקליט בתחילת השיר (בקבצים דיגיטליים הוא לא קיים ולכן היחס אליהם הוא כאל מוצרי צריכה, ללא הכבוד השמור לתקליטים). 









מיתוג אמיתי פועל כמו הרחש של הסטייק על המחבת עוד לפני שהגיע לשולחן, 

הוא מרגש כמו חוט הדייג המרעיד את האצבע כשנתפש דג,

הוא קסום כמו כמו נינוח בושם שנישא במורד הרחוב,

הוא מעלה חיוך של הבנה ואמפטיה כמו בת צחוק של תינוק הספון בעגלתו,

הוא מרמז על רעיון גדול כמו זיקוקים ביום העצמאות,

הוא מושך כמו ריח הלחם ממאפיה רחוקה,

והוא נותן דרור לאוצר דימויים כמו חול שנשאר בתיק מהטיול לתאילנד.  

המוצר מצידו יכול להיות הטוב ביותר מסוגו אבל הוא תמיד יהיה בר השוואה. בר הגדרה. בר חיקוי. 
ואם הוא לא ייחלץ משם הוא גם יהיה בר מינן (הייתי חייב! זה התלבש לי יפה כל ה"בר" הזה). 

אם זו חברה ואם זה אדם בודד, המקור היחיד ליצירת "הרחש של המחט" הוא האנשים מאחורי המוצר, תרבות הארגון שלהם, סביבת העבודה שלהם, האופי המשותף והאישי שלהם. אם המוצר הוא האדם עצמו, על אחת כמה וכמה (בעלי עסקים קטנים שבנויים כמעט באופן טוטאלי על העומד או העומדת בראשם). 

איפה ניתן למצוא את ה"רחש של המחט" שלנו, את הסיפור שיספרו עלינו אחרי פגישה אחת או במהלך עבודה עם לקוח זה או אחר? ובכן, בכל מקום.  הסיפור הזה בנוי בחלקו מהמוצרים שלנו (שעם כל הכבוד להם, הם תמיד יהיו ברי השוואה וברי העתקה במחיר ובאיכות) ובחלקו הניכר יותר, מהאופי שלנו. נכון שלוגו נאה, שפת מותג מיוחדת וצבעים הם כלים מקובלים להשגת האפקט אבל לא. הם סה"כ קישוטים. אף אחד לא מסתובב ומספר לחבריו על הלוגו המדהים של משרד הפרסום או משרד קידום האתרים או המוסך שלו. 

אז איפה מסתתר המיתוג? 
במקומות שהמתחרים שלכם לא מחפשים זה איפה. בנקודות המתות והשקופות הנמצאות בתהליך העבודה עמכם. החל מרצפת חדר הישיבות שלכם (אולי תשימו חול ושכולם יחלצו נעליים כדי להרגיש קצת בחופש במהלך יום העבודה. בעיקר הלקוחות שלכם), ממשיך באופן הצגת המצגות שלכם (פאואר פוינט אאוט!), חווית המעלית בדרך אליכם, שירותים זה מקום מצוין להעברת מסר של מותג, כוסות הקפה שלכם, צלצול הסלולרי, תקרת המשרד, הדברים שתלויים על הקירות, חשבוניות המס/קבלה שלכם שנשלחות עם מכתב אישי בכתב יד, השומר בכניסה לבניין שלכם, המענה הקולי, מקומות המפגש שלכם עם לקוחות ומה לא. יש עוד המון קטנים קטנים וחשובים חשובים. 

אל תתנו למתחרים שלכם להגדיר אתכם. אל תתנו ללקוחות שלכם להגדיר את המוצר שלכם. תכניסו רגש למערכת קבלת ההחלטות כך שאי אפשר יהיה לנתק אותו מהמוצר. כולנו עושים פוסט רציונליזציה על קניות שלנו, כולנו בטוחים שרק ההיגיון קובע. אזל"ש. 

הרחש של המחט על התקליט הוא תוספת הרגש ללחן ולמילים. חסרונו הופך את המעריצים לצרכנים וצרכנים, כולנו יודעים, הם אנשים חכמים ששופטים מוצרים על בסיס כדאיות, מקצועיות, יעילות, איכות, אמינות. חפשו את ה"מחט על התקליט" שלכם, המחט הרלוונטית לכם, כדי שלא אל תגיעו למצב שתהיו ברי השוואה בכלל. 

הפוסט בחסות "סדנת מיתוג ושיווק בניכוד לסטטוס קוו מספר 8". 6 מקומות חדשים, עם חגורות בטיחות, מחכים לכם. פרטים אצלי עופר, 0544565060.


יום שני, 11 ביוני 2012

סדנת להיות או לא להיות. (כי זו לא השאלה. זו צורת החשיבה).




מותגים רבים ועסקים רבים, גדולים כקטנים, רוצים להצליח ב"גדול". כולם חושבים בגדול כמו מספר אחת. כולם כולם רוצים לכבוש את העולם ומחפשים בכל רגע את הדרך החדשה להמציא את הגלגל הענק והיקר הזה (מוצר חדש, פרסומת חדשה, לוגו חדש וכו') שיעלה אותם לפסגת העולם.

מותגים רבים ועסקים רבים, גדולים כקטנים לא מצליחים לכבוש את העולם למרות החשיבה ה"גדולה" שלהם ואותו גלגל ענק ויקר שהעלה אותם, גם הוריד אותם לקרקע המציאות. אז......




אולי כדאי לחשוב כאילו מחר סוגרים את שערי המפעל שלנו? 
אולי כדאי לחשוב כאילו אנחנו מספר 3? 
אולי כדאי לחשוב שאין לנו כסף? 
אולי כדאי לחשוב שכולם נגדינו?
אולי כדאי לחשוב כמו ב"הישרדות"? 
אולי כדאי שבמקום להמציא את הגלגל מחדש, נסתכל על זה הקיים מזוית אחרת? 
אולי כדאי שבמקום להמציא מוצרים חדשים, נגדיר מחדש את אלה הקיימים?
אולי כדאי לחשוב על דברים קטנים?
אולי כדאי לחשוב מהתחלה על מוצר שלנו ורק אז על המותג?
אולי כדאי לחשוב כמו שודדי ים?
אולי כדאי לחשוב קודם למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים ורק אז לשאול מה ואיך?
אולי כדאי להפסיק לראות מה המתחרים שלנו עושים?
אולי כדאי להפסיק לחשוב מה הצרכנים יגידו?
אולי כדאי להפסיק לרצות להיות מספר אחד בכל מחיר. אולי דווקא כך נגלה דרך חדשה להגיע לפסגה שלנו.

מה נעשה בפגישות חוץ מלשאול המון שאלות?

  1. נפרק את המוצר. מטרתו. פעולתו. צורתו. השימוש בו. רכיביו. משקלו. מחירו. הרעיון מאחוריו. הסיבה לייצורו. אופן ייצורו. מקום ייצורו.הגדרתו הקיימת.
  2. נפרק את האדם/חברה מאחורי המוצר. היסטוריה. ביוגרפיה. תרבות. אופי. ערכים. אמונות.
  3. נפרק את הקטגוריה. חוקי השיווק. חוקי הפרסום. חוקי המיתוג. חוקי חווית מותג. חוקי התנהגות צרכנים. חוקי חווית קנייה. חוקי המדיה השונים.
  4. נראה דוגמאות למותגים שנתנו לעצמם תשובות על כל השאלות הנ"ל ונבדוק מה ניתן ללמוד מהם.  כמו הדוגמה המצורפת של מותג המשקה הקל הותיק Dr.Pepper.



אחרי שנסיים לפרק את הנ"ל לגורמים ניצור מפה שתעזור לנו להבין כיצד ניתן לייצר מותג יוצא דופן שיאתגר את כל צורות ההתנהגות התקשורתית המקובלות בקטגוריה שלו ואף בכלל. נגדיר מחדש את עצמינו וניצור מותג שמאמין שהוא מספר אחד קודם כל בשבילו. ואז ורק אז נמצא את המדיות השונות והמשונות העומדות לרשותו כדי להיות מפורסם. 

סדרה של 6 פגישות מלוות בדוגמאות ותרגילים.שישה משתתפים בלבד. בכל פגישה נעלה על שולחן הניתוחים עסק אחד. (הסדנא יכולה להינתן גם באופן אישי בכל מקום בארץ).

שעות : 19:00-21:00 ברחוב חרוץ 12, תל אביב, ליד היכל נוקיה, בסטודיו של הצלם יורם אשהיים. להתראות. עופר גולן. 0544565060