יום שני, 19 במרץ 2012

מכתב פתוח למפרסמים ופרסומאים.



שמי אלי ואני הוא כנראה מה שאתם מגדירים כ"קהל יעד" או "צרכן" אבל למעשה אני בחור בן 27 עם אישה יפה (שירה) ושני ילדים מקסימים שהם כל עולמי (חוץ מימי שבת בהם אני יעריך אם הם יניחו לי קצת לישון)

אני עובד במפעל לייצור חלקי מכונות. אני קניין. העבודה הזו לא ממש מעניינת (אבל היא משלמת לי את החשבונות והחבר'ה במשרד הם אחלה). מאז המיתון האחרון, המחאה החברתית האחרונה והבולשיט האחרון שמכרו לנו הפוליטיקאים, פוטרו פה כמה אנשים אבל במחלקת הקניינות יש רק אותי ועוד מישהו ככה שעם קצת מזל אני אהיה בסדר. מתישהוא בשבוע שעבר ראיתי אחד מהאנשים פה שפוטר, בתור בלשכת התעסוקה (אני הייתי בתור לחידוש דרכון) והיה לי קצת עצוב. 

בכל מקרה אני קצת מזיין פה את השכל אז סליחה. הסיבה למכתב שלי היא זו. ראיתי טלוויזיה היום בבוקר והייתה שם פרסומת לנקניק (אני חושב, כי לך תדע עם כל היצירתיות הזו) . מסתבר שהם רצו שאני אלך לאינטרנט לאחר הצפייה בפרסומת ובמקום לראות קצת פורנוגרפיה טובה, להגיע למיניסייט שלהם (שזה כמו אתר רגיל אבל שאף אחד לא מגיע לשם, כך סיפר לי הבן שלי) ולהעלות לשם וידיאו. וידיאו שאני צריך לעשות! 

אני לא יודע בקשר אליכם, אבל כל מה שאני מצפה מיצרן נקניק הוא נקניק טעים. זהו. אני לא אומר שזה קל כי אני לא יודע להכין נקניקים טעימים אבל לזה אני מחכה ולא לשום דבר אחר כמו מותג, לוגו, ערכים, שפה גרפית ונחשקות (את המילים האלה קראתי בויקיפדיה). נקניק. טעים. זהו. (עיזבו בריא כי אני יודע שנקניק זה לא בריא ובכל זאת אוכל אותו בכיף.

אני לא יודע, אבל יכול להיות שיש כאן חוסר הבנה ענקי מצידכם בזה שאתם הנחתם שאני רוצה להגיע הביתה לאחר יום עבודה מחורבן ולהשקיע את הזמן החופשי המועט שלי בהכנת וידיאו לפרסומת המטופשת שלכם לנקניק או תה או בנק או מזרונים או אבקת כביסה מחורבנת או לכל דבר בעצם. אז הנה מבזק חדשות. אני לא. אני לא רוצה לעשות את זה. אני לא רוצה לצלם סרטון או לצייר תמונה או להעלות תמונה או לערוך את הגירסה שלי לפרסומת שלכם. אני לא. 

אם אתם רוצים לומר לי מה טוב במוצר שלכם זה סבבה. אני עלול לקנות אותו. או שלא. אני יודע שזה עלול להשמע משעמם ואני יודע (יש לי חברים בענף שלכם) שזה מאוד מפתה לשבת במשרדים היפים שלכם ולדמיין פרסומות מהממות ומצחיקות (יש כאלה אבל אני כנראה טמבל כי אני לא מבין מה הקשר בין אסי כהן או אייל קיציס למוצר שהם מפרסמים שאני לא זוכר מהו ואני בטוח שגם כהן וקיציס לא) שישכנעו אנשים נורמלים כמוני, לשכוח את חיי היום יום שלהם ולהשתתף במסעות השיווק שלכם אבל בבקשה בבקשה בבקשה, תעזבו אותי בשקט אם לא אכפת לכם.

נ.ב

הרי בסוף אני מגיע לקופאית בסופרמרקט או לנציג שירות בטלפון או לפקיד הבנק או לאלף מסכנים שצריכים לממש את ההבטחות שלכם בפרסומות ולסבול אותי באמת. אולי תשקיעו בהם במקום בלהטוטי שיווק. עצה ממני.

תודה.

אלי. הרצליה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה