״אני מסתכל מסביב. הכול עובד תודה לאל. ובכל זאת, משהו טורד את המנוחה שלי ואולי זו המנוחה הזו שטורדת אותי. אני לא אוהב לנוח.
המותג יורם אשהיים, חי אבל האדם יורם אשהיים רוצה גם לבעוט. המותג לא מניח לו לבעוט כמו שהיה רוצה. יש סייגים, יש מגבלות, יש אילוצים. ובכל זאת, אני מאמין שמי שרוצה לעבוד איתי יודע למה, ומי שלא רוצה לעבוד איתי, יודע אף הוא למה. בגלל הבעיטה.
הבעיטה הזו מה פירושה?
הבעיטה הזו היא הסיבה לקיומי כאדם וכמותג. היא זו שדוחפת אותי מעבר למה שמקובל. למשל, בתיאום הציפיות עם הלקוח לגבי תוצאת העבודה אני אומר - הצעת המחיר כוללת פייל סופי ומטופל פלוס דיאלוג. ומיד אני מקבל הרמת גבה לגבי הדיאלוג.
הדיאלוג הזה הוא חלק מהבעיטה הקבועה שלי בקופסה המטפורית שעליה נהוג לדבר. הדיאלוג הוא חלק מהמסע שלי אל האמת של האובייקט המצולם וללקוח שלי יש חלק במסע הזה. זו מהות הדיאלוג. למעשה דיאלוג משולש. ביני ובין עצמי, ביני ובין המוצר, ביני ובין הלקוח. שני הראשונים הם חלק מאישיותי כיורם אשהיים, האחרון הוא חלק מאישיותי כמותג.
והיו ויהיו כאלה שיגידו לי שהציפייה שלהם מצלם הוא שיצלם. וישתוק. ואז אנחנו לא עובדים יחד.
למתעניינים במהות הדיאלוג אני מסביר. אני מסביר מה באמת עומד מאחורי המקצוענות שלי, מאחורי המיומנות והדייקנות והמניירות שלי. כל חלקי הפאזל שיוצרים את המותג שלי.
בכל פעם שאני מסביר להם אני מסביר לעצמי. אולי זה החיבור בין האדם מאחורי המותג למותג העומד בחזית.
אגב, בכל פעם התשובה שונה במעט. בפעם האחרונה היא הלכה כך: מטרת הדיאלוג היא לשמש כלי בחיפוש התמידי אחרי שיפור וחידוד ודיוק ותמצות של הרעיונות מאחורי התמונות שאני מייצר. מייצר או מחפש? הו...הנה משהו מעניין. אני לא מייצר תמונות אלא מחפש באמצעות התמונות את הרגש. אני יודע באינטואיציה שלי שהוא טמון בתוך האובייקט המצולם ורק מחפש מישהו שישחרר אותו. רגע השחרור שלו הוא רגע של...
הפסקת נשימה.
נורה רעיונית נדלקה מעל ראשו של יורם ומעל ראשי שלי (ע.ג).
״זיכוך״
זיכוך. זה התהליך של הזיקוק של הזיקוק של הזיקוק שבו בסוף, כשמחליטים שיש סוף, מגיעים לאמת. אמת היא רגש. זו הנקודה בה נפגשת האמת של המוצר המצולם עם האמת שלי. זה מה שאני מחפש. זו מהות הבעיטה שלא מניחה לי להפסיק במסע.
המותג יורם אשהיים, חי אבל האדם יורם אשהיים רוצה גם לבעוט. המותג לא מניח לו לבעוט כמו שהיה רוצה. יש סייגים, יש מגבלות, יש אילוצים. ובכל זאת, אני מאמין שמי שרוצה לעבוד איתי יודע למה, ומי שלא רוצה לעבוד איתי, יודע אף הוא למה. בגלל הבעיטה.
הבעיטה הזו מה פירושה?
הבעיטה הזו היא הסיבה לקיומי כאדם וכמותג. היא זו שדוחפת אותי מעבר למה שמקובל. למשל, בתיאום הציפיות עם הלקוח לגבי תוצאת העבודה אני אומר - הצעת המחיר כוללת פייל סופי ומטופל פלוס דיאלוג. ומיד אני מקבל הרמת גבה לגבי הדיאלוג.
הדיאלוג הזה הוא חלק מהבעיטה הקבועה שלי בקופסה המטפורית שעליה נהוג לדבר. הדיאלוג הוא חלק מהמסע שלי אל האמת של האובייקט המצולם וללקוח שלי יש חלק במסע הזה. זו מהות הדיאלוג. למעשה דיאלוג משולש. ביני ובין עצמי, ביני ובין המוצר, ביני ובין הלקוח. שני הראשונים הם חלק מאישיותי כיורם אשהיים, האחרון הוא חלק מאישיותי כמותג.
והיו ויהיו כאלה שיגידו לי שהציפייה שלהם מצלם הוא שיצלם. וישתוק. ואז אנחנו לא עובדים יחד.
למתעניינים במהות הדיאלוג אני מסביר. אני מסביר מה באמת עומד מאחורי המקצוענות שלי, מאחורי המיומנות והדייקנות והמניירות שלי. כל חלקי הפאזל שיוצרים את המותג שלי.
בכל פעם שאני מסביר להם אני מסביר לעצמי. אולי זה החיבור בין האדם מאחורי המותג למותג העומד בחזית.
אגב, בכל פעם התשובה שונה במעט. בפעם האחרונה היא הלכה כך: מטרת הדיאלוג היא לשמש כלי בחיפוש התמידי אחרי שיפור וחידוד ודיוק ותמצות של הרעיונות מאחורי התמונות שאני מייצר. מייצר או מחפש? הו...הנה משהו מעניין. אני לא מייצר תמונות אלא מחפש באמצעות התמונות את הרגש. אני יודע באינטואיציה שלי שהוא טמון בתוך האובייקט המצולם ורק מחפש מישהו שישחרר אותו. רגע השחרור שלו הוא רגע של...
הפסקת נשימה.
נורה רעיונית נדלקה מעל ראשו של יורם ומעל ראשי שלי (ע.ג).
״זיכוך״
זיכוך. זה התהליך של הזיקוק של הזיקוק של הזיקוק שבו בסוף, כשמחליטים שיש סוף, מגיעים לאמת. אמת היא רגש. זו הנקודה בה נפגשת האמת של המוצר המצולם עם האמת שלי. זה מה שאני מחפש. זו מהות הבעיטה שלא מניחה לי להפסיק במסע.
מציאת המילה הזו כחלקיק הקטן ביותר בזהות שלי, יכולה לשמש כנקודת המוצא האמיתית לבעיטות חדשות לכיוונים עסקיים ואישיים שטרם חשבתי עליהם, אבל הם שם, תמיד היו וחיכו למפתח הזה. זיכוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה