יום שני, 19 בדצמבר 2011

המותג מת. יחי המוצר.


המסקנה משיחה על קפה אתמול בנושא מותגים, רגש, זהות ורעיון תאגידי, אחריות קהילתית, מחאה חברתית ובלה בלה בלה היא: רוב השמות והמותגים הגדולים בתרבות הצריכה שלנו  (כפי שאנו  מכירים אותם עד כה) מתו מות נשיקה בקיץ האחרון. או שאולי לא היו אלה מותגים מעולם?

אולי חוסר האמון, החשדנות והכעס שהותזו כלפיהם בקיץ האחרון וימשיכו לתדלק אותנו בשנים הקרובות, נובעים מהסיבה הפשוטה שהתאכזבנו מהם? לא. זה לא זה. מתאכזבים מחבר שלא עמד בהבטחתו. מישהו באמת מצפה ממותג החביב עליו להתנהג כמו חבר? מישהו באמת בוחר במותג אחד על פני מתחרהו בקטגוריה בגלל זיקה עזה לערכיו של הראשון וחוסר הזדהות עם ערכיו של השני? אני מפקפק. רוב המותגים בישראל אינם מזוהים ונחשקים על פי נפשם אלא גופם ( לוגו, צבע, גרפיקה).

בסוף היום, לאחר שוך מלחמות הקריאייטיב בטלוויזיה, ברדיו, בשילוט החוצות, בעיתון באינטרנט וברשתות החברתיות, מה שנשאר לנו על פי רוב לאחוז בו הוא המוצר. לא המותג. הוא סיים את תפקידו בתקווה שלאחר שירד מבמת התיאטרון, נזכור את יופיו ואת משחקו המשובח לטובה. מצד שני, 

מוצר לא יכול לשקר. הוא פשוט לא יודע איך. הוא מה שהוא. לטוב ולרע. טלפון חכם כדאי שיהיה חכם, בנק שעברנו אליו כי הבטיח כדאי שיקיים, הנחה שהובטחה כדאי שתתממש, גבינה 5% כדאי שתהיה טעימה. מוצרים הם ליבת המותג האמיתית. הם האמת. הם מבחן התוצאה. כל מה שמתלווה אליהם ברמת הרגש הוא בונוס בלבד. לא ההיפך.

אז מה עכשיו? 

אולי כדאי להביט לתוך קטגוריית המוזיקה. אין ספק שמלחמות השיווק והמיתוג מתרחשות גם שם ובעוצמות גבוהות ביותר, אבל בסוף היום, מי שנשאר עומד בזירה נשאר עומד בזכות המוצר שלו קרי, השירים שלו והמוזיקה שלו. אין פלא שמוזיקאים אומרים שהמוזיקה שלהם מבטאת את האמת הפנימית שלהם, את צפונות נפשם, אופיים כבני אדם, התרבות בה הם פועלים, פכים מחייהם, חלומות, אהבות, אכזבות ושיאי רגש. כולם אישיים. כל אחד בדרכו שלו. 

ומוזיקה היא מוצר לכל דבר. אבל לא רק. היא טומנת בחובה ערכים ורגשות. היא כמוצר, עוקפת את כל מנגנוני ההגנה הרציונאליים שלנו, וחודרת ישירות ללב. יתרה מזאת, היא מניעה אותנו, רגשית ופיזית. 
הלוואי על כל מותג לעשות לנו את מה ששיר טוב עושה.

ואולי הוא יכול? אני מאמין שכן. בלי לוגו. עם נשמה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה